האתר מתוחזק על ידי גיא חצרוני, התכנים באחריות היוצרים

״אז, מה אתה רוצה ליום הולדתך?״

״לא יודע, אני כבר אמצא משהו״

חגג יום הולדת 20, וכבכל יום הולדת היה עליו לבחור מה ירצה לקבל כמתנה מאביו.

יום הולדתו היה יום רגיל, אך זמן מה ידע כי לא תהיה זו שנה רגילה, השנה דבר מה יקרה שישנה את העולם כפי שהכיר אותו. כשהסתכל בפייסבוק ראה לפתע כתבה על מוצר חדש, רצועת ראש שעליה קולטנים לתדרי המוח, הרצועה נועדה ללבישה בזמן המדיטציה, כך שהוא בודק את כל תדרי מוחך בזמן המדיטציה, ובעזרת החיבור לפלאפון, הוא נותן לך ביו-פידבק על המדיטציה שלך.

אתה עושה מדיטציה על פי הזמן שקבעת לך, והאפליקציה משמיעה לך את הים אם מוחך רועש והמחשבות נודדות ללא הרף - הים סוער, ברקים ורעמים מרעישים באוזניך ואתה באופן מודע תתמקד ותחזיר את עצמך לשקט ולשלווה.

אם מוחך רגוע ושקט, המחשבות מתחברות לסינגולריות המכילה את הכל יחדיו - הים רגוע ואף תשמע את ציוץ הציפורים. תוך כדי תלמד את התהליך, תתאמן ותדע כיצד להרגיע את ראשך, לעשות את המדיטציה נכון "מדיטציה אני עושה מדי יום", חשב לעצמו כאשר בחן את האתר של המוצר החדש, הם אפילו מציעים למפתחי אפליקציות לבנות דברים שיתאימו לטכנולוגיה שלהם וכך אוכל להשתמש בזה כבכתר טלקנזיס!

אוכל אפילו להיות במעקב אובייקטיבי אחר גלי המוח שלי, כך אדע בדיוק כיצד אני חושב כל יום ולעשות החלטות בהתאם

״אבא, החלטתי מה אני רוצה ליום ההולדת״, ״איפה אמצא את זה?״ ״אשלח לך את הלינק לאתר בפייסבוק״ ״מצוין.״

כך הימים המשיכו, עבר לו חודש אחר חודש ומזג האוויר התחלף בין הקיץ הסתיו והאביב - ולאו דווקא לפי הסדר.

״אבא, למה זה עדיין לא הגיע?״ ״זה תקוע בדואר, אתה יודע איזה דואר נוראי יש לנו״ ״אוף, קשה לי כבר לחכות לזה, עבר כל כך הרבה זמן.״ הוא ידע שזה יגיע בדיוק בזמן הנכון, בלי שום התראה מוקדמת - למציאות יש את הסיבות שלה, והם רבות מכדי שמוח אנושי יוכל להבינם. זו בדיוק היתה התקופה בה נהנה מהחיים, הכל היה בעל משמעות והציפייה האופטימית נתנה לכל פשר ומוטיבציה, התרוצץ בין בנות זוג, חברים, משפחה ועבודה. מעולם הוא לא חיי את החיים בקצבים כה ממשיים.

כנראה שאני עדיין לא מוכן לזה, אולי ברגע שזה יגיע אתחיל להשתפר בקצב מהיר, ועד אז עלי לחיות ולהינות מהמצב הקיים, שלא ישאר עוד זמן רב. ״קיבלתי מייל מהחברה, הם החליטו לפצות אותנו על הזמן הממושך שאנחנו מחכים, על אף שזה לא באשמתם. הם שולחים אלינו חבילה חדשה בדואר-בין-לילה״ הודיע אבא.

״תודה לאל!״

יום רגיל במשרד, ולפתע הודעה מאבא ״החבילה הגיעה״, בחוסר סבלנות המשיך את היום עד שהשעון במחשב הראה את השעה המיוחלת 17:00 ואז רץ אל הרכבת. בזו אחר זו התבטלו הרכבות, לאחר שעה וחצי של ציפייה ברציף מלא קולות הסירנות שצווחות מקרונות הרכבות המייאשות, כנראה שהרכבת לא תגיע אמר לעצמו והחליט לקחת אוטובוס, ולבסוף הגיע לביתו כשעתיים וחצי מאוחר מהרגיל. לא פעם עברה במוחו המחשבה כי אולי זה לא נכון עבורו להשתמש במוצר הזה, במהלך התקופה הארוכה בה זה התעכב ללא סיבה, ושלפתע התבטלו הרכבות, עלתה המחשבה שוב ושוב ובמהירות שבה היא באה היא גם נעלמה תחת ערפל של מחשבות שונות והרצון לעשות זאת - הרי אם זה היה כה נורא, הייתה נלקחת ממנו הברירה וזה לא היה מגיע לעולם.

עוד לפני שאכל פתח את החבילה והתחיל לקרוא את ההוראות המהודרות בצבעים עזים ואופטימיים, בדיוק כמו פניו הסכים לכל תנאי השימוש וכמובן גם אישר כי יוכלו לחקור את נתוניו, באופן אנונימי כמובן. כעבור חצי שעה סיים את המדיטציה הראשונה, כשבמהלכה הים סער וגעש וציפורים מעטות צייצו באוזניו, הסתכל בנתונים בסוף המדיטציה וראה כי התוצאה אינה טובה - ״אבל היי, כך יש על מה לעבוד! עדיף מאשר שהייתי מושלם בזה מההתחלה והמוצר היה מתגלה כבזבוז כסף״ חשב לעצמו.

וכך חזר לשגרתו כשראה סרט לפני השינה, למחרת קם בבוקר ובהתרגשות רבה הטעין את ״כתרו״ לציפייה למדיטציה ברכבת, כבכל יום אחר. מוחו התרגל במהירות לדברים, כפי שעכשיו בין רגע הכתר נהפך לחלק משגרתו מנסיעה קצרה של חצי שעה. לפתע היה נראה כי הכתר היה תמיד בידיו, כחלק בלתי נפרד ממנו.

״אתה לא עושה את העבודה שלך!״ צעק עליו אחד מלקוחותיו בעבודה, ״אני רוצה לדבר עם הבוס של הבוס שלך.״ ״הכל בסדר! אתה סתם מתרגש, עוד רגע תקבל את מה שרצית בין אם תצעק עלי ובין אם לא, זה לא תלוי בי.״ ״אני אתבע אותך, חוצפן מתנשא, מי אתה חושב שאתה?!״ ״להתראות״ אמר וניתק. אין סיבה להתווכח עם אדם עצבני, אם תריב איתו, סתם הרסת לעצמך את מצב הרוח ובכל מקרה שניכם תנעלו על מה שהחלטתם עוד לפני העצבים, צריך להגיד את דעתך בשלווה, ולתת לו להירגע.הוא ידע להדחיק דברים באופן יוצא מן הכלל, תמיד הניח שפשוט לא אכפת לו, אבל הכל הסתתר תחת מגבלויות המודע, שלא מאמין מספיק ביכולתו לקבל את אין סוף המשתנים שנמצאים בכל משוואה קיומית. ״ראית מה קורה בחוץ?״ אמר חברו בשעה שנכנס למשרדו על מנת להכין קפה

״מה יש בחוץ? חזרתי לפני חמש דקות מסיגריה״

״יורד מבול!״

״הגיע הזמן שירד עוד קצת גשם, רק חבל שהוא מתחיל כה מהר, זה אומר שהוא גם יגמר ככה״

כשהשעון הראה שהשעה לצאת הביתה הגיעה, התחיל ללכת לכיוון הרכבת. בדרכו הסתכל לשמים וראה שמים לבנים,  שארית לגשם שירד והשאיר את כל הרחובות זורמים.

ברכבת שוב הפעיל את כתרו ועשה מדיטציה, עוד פחות מוצלחת מזו שהיתה בבוקר, הים געש כמעט ללא הרף ובקושי היה ציוצי ציפורים. כשיצא מהרכבת ראה כי השמש התחילה מעט להאיר, לקבל את צורתה שלה ולא הייתה פשוט כאור המציף את כל השמים על פני העננות המתפרסת, ועל פי החדשות תמשיך השמש לזרוח עד שבוע הבא.

נח קצת לאחר יום העבודה והלך להיפגש עם יזיזתו, שהחליטה להיפגש דוקא בבית קפה, מעט מוזר לאור העובדה שהם מכירים זמן רב ותמיד נפגשו בבתים אחד של השני.

״אני מתחילה להתאהב במישהו שהכרתי, אני לא יכולה יותר להמשיך עם היחסים בנינו, אנחנו עדיין לא במערכת יחסים מונוגמית אבל אני כבר מרגישה כאילו זו בגידה, חוץ מזה, קשה לי לחשוב עליו כשהמחשבה עליך גורמת לי לרצות פורקן מיני״ ״זה בסדר, אני מבין. שיהיה לך בהצלחה, אני מקווה שגם מזלי ישתפר בקרוב ואמצא אהבה כה גדולה שהיתה גורמת לי להפסיק להיפגש איתך״ כך חזר לביתו, מיואש ונאלץ להשתמש בידו על מנת להגיע לפורקן המיני, חולם על אהבה וחסר מוזה לחייו שלו. כל הלילה היתה סערה, ברקים לא פוסקים, גשם כבד, ברד ששבר מחסנים רעועים ואף רוחות שהעיפו מספר עצים. בסוף הלילה דווח על כ 100 הרוגים, רובם הומלסים, אך חלקם אף אנשים שהיו בתוך הבתים והמזל לא שיחק לטובתם כשהגיע הבוקר היתה הפוגה, איש לא ידע האם תחזור הסופה, ואם כן, מתי.

לבש את בגדיו ועלה לרכבת, שם את כתרו והמשיך לתרגל את המדיטציה החדשה, זו שגם אומרת לך איך אתה, איך היית, במובן חיובי ושלילי - כה שונה ממדיטציה רגילה. כשסיים את המדיטציה הוריד את הכתר, התכוון לרדת מהרכבת, כשלפתע הפלאפון צלצל

״שלום, מדבר דני מהמוסד. אני יודע שהרגע סיימת לעשות מדיטציה עם המוצר החדש שלך, אני מבקש שתשתף פעולה כרגע ואני אסביר לך הכל כשנפגש. תרד בעוד שתי תחנות, שם אוכל לאסוף אותך מבלי שזה יראה חשוד״ כה קיווה שיום אחד יהיה טוויסט לחיים, שלפתע הם יקבלו משמעות חדשה וגדולה והכל יראה הגיוני, ״מה יש לי להפסיד?״ חשב לעצמו ונשאר ברכבת. ירד לאחר שתי תחנות ונעמד מול הכניסה למבנה האוטו השחור שעמד בפינה פתח את חלונו ואדם עם משקפי שמש סימן לו לבוא ״תביא לי את הפלאפון שלך בבקשה, אני לא יכול להרשות שתדבר על כך עם אנשים עכשיו״

״בסדר, אבל תחזיר לי אותו כשאני מבקש, איני אסיר שלך״

״תלוי איך המצב יתקדם״ בזמן הנסיעה, בדרך לתחנה, לא יכל לחכות בסבלנות ומיד התחיל לשאול שאלות ״אז מה הסיפור?״ ״שמת לב איך מזג האוויר משתנה בין רגע לרגע בימים האחרונים?״

״כן, אבל ככה זה כל הזמן אצלינו״

״לא כמו מאז שהתחלת להשתמש בכתר״

״אז מה אתם הולכים לעשות?״

״כרגע, לבדוק״

הם הגיעו לתחנה, בה עמד פרופסור עם חליפה מחויטת ולידו אנשים רבים בחליפות שחורות ברגע שהתקרב לפרופסור, הוא נתן לו סטירה.

״למה עשית את זה?!״

״כדי לראות אם אני צודק״

קול רעם נשמע בחוץ והפרופסור חייך שהתאוריה שלו אושרה

״הבנת?״

״לא״

לפתע פנה אליו דני ואמר אמא שלך התקשרה, מתייפחת, ביקשה לדבר איתך בדחיפות, קח ״היי אמא״

״היי, רציתי להודיע לך שאחיך נפטר, אני מצטערת״

״קח ממנו את הפלאפון בבקשה״ אמר הפרופסור וקטע את השיחה כשדני עשה כמבוקשו ״מה אתה עושה?! תחזיר לי את הפלאפון תכף ומיד!״ ובחוץ התחיל להישמע קול ברד כבד הגורם לניפוץ זכוכיות ולאזעקות הרכבים ״זו לא היתה אמא שלך״ אמר דני ״זו היתה מישהי שעובדת אצלנו, היא בדקה את קולה של אמך קודם, רצינו להיות בטוחים. אני מצטער שנאלצנו לעשות את זה״

״מה קורה פה? מה אתם רוצים ממני?״ אמר עם דמעות עומדות בעיניו ״אז ככה״ התחיל הפרופסור להסביר ״כשהבנו שמשהו קורה לא כשורה התחלנו לבדוק את כל הדברים שהשתנו בזמן הזה. המוצר הזה נראה לנו מיוחד ורצינו לוודא שלא מדובר בשם קוד לאורניום או משהו שעלול להיות מסוכן. בדקנו את החברה וגילינו כי הם אפילו יכולים לספק עבורנו את הנתונים שלך, את כל המדיטציות שעשית ומהם התדרים של גלי המוח שלך. אז החלטנו להציץ, וראינו שהנתונים מתאימים בדיוק מפליא לדרך בה מזג האוויר עבד בימים הללו.״ ״אז מה אתה אומר בעצם?״ ״כל חייך ניסית להיות בעל שליטה מלאה על המודע שלך, אני צודק?״

״כן״

״אז הכל מתחבר, אתה הדחקת את הכל מפני שאתה לא מסוגל למלא את המודע שלך בכל הדברים שהעמסת עליו. זו הסיבה שלא הצלחת לחיות, להרגיש באמת בחייך, הכל היה כסיפורים כתובים, ראשך עבד כספרייה. ברגע שהיה לך גירוי חיצוני ששיקף את מה שקורה בתוכך - ולא רק את המודע שלך, התת מודע שלך חיפש במשך שנים דרך בה יוכל לעשות את זה, וכשזה סוף סוף קרה מוחך קפץ על המציאה, למד אותה והתרגל במהירות לא רגילה למציאות החדשה, שנותנת לו פידבק על ידי גירוי חיצוני על עצמו. עכשיו מגיע החלק המסובך, אני לא בטוח איך זה קרה ואנחנו נצטרך לחקור את הנושא הרבה מאוד כי זה מערער את כל אשר ידענו על המציאות.

המוח בונה לכל אינדיבידואל מציאות סובייקטיבית משלו, בו הוא חווה את הדברים הספציפים שצריכים לקרות לו על פי המרחב והזמן בהם הוא נמצא, על פי הדרך בה הוא מפרש את הדברים הקורים סביבו, על פי התדרים שאליהם הוא מתחבר, על פי ההחלטות שהוא מחליט לקבל על עצמו בכל רגע נתון, או ההחלטות שהוא מחליט לתת ליד הגורל לעשות עבורו. יש אין סוף דרכים בהם מוחך בונה לך את המציאות המדויקת בה אתה צריך לחיות, ואיך שהוא, מוחך השתלט גם על המציאות האובייקטיבית. דעתי האישית היא שאתה אמור להיות סכיזופרן, הרי סכיזופרניה גורמת למציאות הסובייקטיבית להיראות כאובייקטיבית בעיני המתבונן, אך אתה כה העלת ספק בכל דבר, מה שמונע ממך להיות סכיזופרן, ולכן זה גרם למוחך לשנות סדרי עולם בכדי שיוכל ללמד אותך את מה שכה חשוב לו שתלמד.״

״אז מה אני אמור לעשות עכשיו?״

״להירגע, נקווה שזה יספיק, הרי המודע שלך אינו הבעיה, האלטרנטיבה לא תהיה קלה״

״מהי האלטרנטיבה?״

״אם נגיע לגשר הזה, נצליח לחצות גם אותו״

בין רגע הועלה על מטוס ובתוך שעה ישב עם קוקוס ביד בחוף שטוף שמש באיי הבאהמה, על ערסל בין שני עצי דקל כשמאחוריו חבורה של סוכני מוסד וכמה פרופסורים שלא הפסיקו להתפלסף ביניהם, כמובן במרחק סביר בכדי שלא ישמע רחש לכמה שעות הכל היה רגוע, אך בסופו של דבר התחילו הסופות ואף עצי הדקל נעקרו ממקומם

דני הוציא את אקדחו וכיוון לראש ״אל תעשה את זה!״ צעק הפרופסור ״למה שאני לא אעשה את זה? כך הכל יפתר וישכח בין דפי ההיסטוריה, הכל יחזור להיות כשורה״ ״כי העולם כולו עלול לקרוס אם הדבר ששולט בו יפסיק להתקיים״ דני הוריד את אקדחו וכולם חזרו למטוס עם פרצוף מיואש ומפוחד ״אז אנחנו נצטרך ללכת על האלטרנטיבה לצערי״ אמר הרופא ״זה מסוכן״ אמר דני ״מה האלטרנטיבה? חשבתי שמדובר על מותי, אך אם אתם מפחדים לסיומו של הקיום, אני מניח שזה לא זה״

״את זה נגיד לך לאחר שראש הממשלה יסכים, על אף שאין לו ברירה כל כך.״

הם נחתו על יד מעון ראש הממשלה, הנשיא גם הוא כבר חיכה בפנים

״מה הולך לקרות? מה זה כל העול שנפל עלי?״ חשב לעצמו באי שקט בזמן שהשמים היו אדומים, הכל סער ללא הרף, אש בערה בכל פינה, כל דבר מחובר לקרקע נעדר ממקומו. בדיעבד דווח כי חמש מאות אלף איש מתו במהלך השעתיים האלו.

המפקדים הבכירים של דני וכמה מהפרופסורים נכנסו יחד, לאחר שיחה של שעה יצאו ראש הממשלה והנשיא כשכולם הולכים מאחוריהם, לקחו את הכתר, הניחו על ראשו ואמרו

״ברוך הבא מלך ישראל״

״מזאת אומרת מלך?״

הפרופסור התקרב ואמר ״על מנת שהעולם לא ישמיד את עצמו מחוסר נוחות ושביעות רצון, עלינו לתת לך להחליט את כל החוקים.״ וכך עברו כל תיקי הממשלה לידי המלך החדש, אנשים הציעו לו רעיונות, דרך הסינונים המתאימים ובמילים מנוסחות בהקפדה רבה על ידי הפסיכולוגים היקרים ביותר והוא החליט מה יקרה ואיך בהתחלה הרעיון היה נחמד, מן אוטופיה, אדם ככל האנשים הבוחר הכל, יש בו מן כל הדעות, פולרליזם מפליא, לרגעים הראשונים. שבוע לאחר שהתרגל לתפקידו אנשים התחילו להרוס את הרחובות, לשבור בניינים, להעלות באש חנויות ובתים, שדות וכל מה שניתן בתקשורת סיקרו את הדעות של האזרחים את דעתם על המלך, חלקם אמרו כי ״הוא הרס את הכלכלה, לכולם יש את אותו התקציב והתקציב הזה לא מספיק אפילו לפרוסת לחם.״ אחרים אמרו כי ״האנשים התחילו לשנוא את עצמם, וכן את כל המציאות, מפני שאינם הוא״, חלק טענו כי ״הוא ההוכחה כי יש אנשים שלוקחים על עצמם אחריות מעבר לאנשים אחרים ולהם מגיע את השלטון״, ואחרים טענו כי הוא ״המלך המשיח״

וכך נכנס הפרופסור למשרדו של המלך ואמר ״אוקי, על פי תגובותיהם של האנשים, אנחנו טעינו. מעצם הפילוג הבנו כי זה לא נכון להשאיר אותך במקומך, אם נשאיר אותך כמלך, האנשים ישמידו את עצמם.״ המלך מחק את החיוך מראשו, לפתע החל מעט גשם והרוח התחילה לנשוב ״אז מה אני צריך לעשות?״

״תלך לשבת עם פסיכיאטר, אתם תעשו פגישה אחת אינטנסיבית מאוד בה נקווה שימותו כמה שפחות אנשים, אחריה כבר אתה תגיד לנו מה עליך לעשות״ המלך נכנס לחדר עם הפסיכיאטר היקר ביותר שכסף יכול לקנות, הדלתות נסגרו וכולם חיכו בקוצר רוח לראות מה יקרה בהתחלה השמים הפכו לאדומים, ברקים ורעמים התחילו למלא את כל החלל בין השמים והארץ, האדמה התחילה לרעוד ונפערו סדקים בכל מקום, בחלק מהמקומות גז ונפט יצאו מבין הסדקים והתחילו נהרות ורוח של אש. לפתע ליבת כדור הארץ הזדעזעה אף היא, כדור הארץ התחיל להסתובב באופן לא טבעי, השמש שקעה במזרח ורגע לאחר מכן זרחה מהצפון. קול חזק ומחלחל נשמע לפתע וגרם לרעידה בכל המציאות שעל פני השטח, הוא נכנס והרעיד אף את איבריהם הפנימיים של כל אחד.

כך המשיך במשך שלושה ימים, כשרק המלך התהלך ביניהם, ניסו כולם לשאול אותו לאן הוא הולך, אך לא הצליחו להחזיק את עצמם.

לבסוף העולם הפסיק לזוז באופן כה לא טבעי וכתופעת לוואי קטבי הכדור השתנו, הקול הפסיק להרעיד את העולם ואנשים הצליחו לשלוט בגופם, על אף שהוא הרגיש מעט שונה.

כל אשר היו קרובים לחדר הפסיכיאטר נכנסו לשם בריצה וראו את הפסיכיאטר עומד עם פרצוף מופתע ״מה קרה?״ שאל הפרופסור, ״לאן הוא הלך?״ ״ דיברנו קצת על איך הוא רואה את נקודת מבטו״ אמר הפסיכיאטר והמשיך ״אני הסברתי לו כי רוב האנשים מוצאים משמעות לחייהם בדברים הקטנים, בחיי היום יום שמקיפים אותם, ולדעתי הוא דחק את הדברים הללו כה עמוק שהדברים שנשארו במודע שלו לא היו מספיקים בכדי למצוא משמעות, ובלי משמעות אינו מסוגל היה להחזיק את עצמו. לפתע העולם כולו רעד, אני לא הצלחתי לדבר יותר, הוא הסתכל עלי עם עיניים מלאות באור ואמר, ׳המודע שלי מלא רק בפילוסופיות, אלו שבונות את העולם, וכך בעצם מוחי השתלט על המציאות האובייקטיבית. מצאתי את המשמעות שלי, והיא מן אורובורוס, המצאתי לעצמי משמעות שהיא להחזיק את העולם כולו בפני עצמי. אמצא לי מקום שקט, אבנה לי את המקום הנוח ביותר בו אף אחד לא ימצא אותי, ואעשה שם מדיטציה, אשמור על המצב בו אני נמצא כרגע, הנירוונה. אני מקריב את חיי ובכך אני נותן להם משמעות, ולעולם כולו אני נותן סיכוי להינצל. אח, איזה עולם יפה.׳ ואז הוא קם והלך״ אמר הפרופסור.

באותו הזמן בחוץ השמש זרחה וקשת בענן התפרסה לאורך כל השמים, בלי אף לא טיפה אחת של גשם.

  שקד חצרוני - סיפורים